<h1>בה"ג הלכ' נחלות</h1>
<h2>דף טז.</h2>
[ב"ב ל"ט ע"א] אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמיתאמרה בתלתא לית בה משום עינא בישא, כי אזיל אמר לה למרה דהויא לה בפרהסיא.
<h2>דף יז:</h2>
[ב"ב קכ"ח ע"א] שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשיני כשר, רב אמר אפילו שלישי בראשון, מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא, ולית הילכתא כמר בר רב אשי. שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמה ונסתמה פסול, ושמואל אמר כשר, איפשר דמיכוין מצרניה, אבל גלימא לא, רב ששת אמר אפילו גלימא איפשר דמיכוין מדת ארכו ומדת רחבו, אבל נסכא לא, ורב פפא אמר אפילו נסכא איפשר דמיכוין מדת משקלותיו. מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתח ונסתמה שפוי ונשתטה פסול, תיובתא דכולהו תיובתא.
<h2>דף כג.</h2>
[ב"ב קל"ז ע"א] תניא נכסיי לך ואחריך לפלוני ירד ראשון ומכר ואכל, השיני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי, רשב"ג אומר אין לשיני אלא מה ששייר ראשון בלבד, ורמינהי נכסי לך ואחריך לפלוני יורד הראשון ומוכר ואוכל אין לשיני אלא מה ששייר ראשון דברי ר', רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד, קשיא דר' אדר' קשיא דרשב"ג אדרשב"ג, דר' אדר' לא קשיא הא בגופא הא בפירא, דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחילה הא לדיעבד. אמר אביי איזהו רשע ערום, זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג. כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג, ומודה רשב"ג שאם נתנה במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום, מאי טעמא, אמר אביי מתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך. א"ר זירא א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו היה בהן עבדים ושפחות והוציאן לחירות, פשיטא, מהו דתימא א"ל למיעבד בהו איסורא לא יהבו לך, קמ"ל. אמר רב יוסף א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו עשאן תכריכין למת, פשיטא, מהו דתימא א"ל לשווינהו אסורי הנאה לא יהבי לך, קמ"ל.
<h2>דף כז.</h2>
והכא סתם לן תנא כרבי יאשיה הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים, הבעלים קודמין מפני שמוסיפין חומש.
